התורה אוסרת על נישואין עם העמונים והמואבים "עַל דְּבַר אֲשֶׁר לֹא קִדְּמוּ אֶתְכֶם בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם וַאֲשֶׁר שָׂכַר עָלֶיךָ אֶת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר מִפְּתוֹר אֲרַם נַהֲרַיִם לְקַלְלֶךָּ:

וְלֹא אָבָה ה' אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹעַ אֶל בִּלְעָם וַיַּהֲפֹךְ ה' אֱלֹהֶיךָ לְּךָ אֶת הַקְּלָלָה לִבְרָכָה כִּי אֲהֵבְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ".

מדהים לגלות כי לפני 45 שנה התגלתה כתובת שנכתבה לפני כ 2800 שנה בה מוזכר "בלעם בר בער". הכתובת נכתבה בדיו על קיר מטויח של מקדש בממלכת ירדן במקום שמזוהה כ"סוכות" סמוך למפגש נחל יבוק עם נהר הירדן, 8 ק"מ ממזרח לירדן. מהכתובת שהשתמרה במצב גרוע והפענוח שלה אינו ודאי ניתן להבין כי היה אדם בשם בלעם בן בעור שהיה נביא "איש חוזה האלוהים (איש חזה אלהן)" שקיבל נבואה בחזון לילה אודות פורענות המתרגשת לבוא על עולמו והגיב בבכי מר ובצום שעוררו דאגה עמוקה בקרב בני עדתו, המכונים "עמו". לפי חלק מהחוקרים בחלק אחר של האיגרת  מוזכרים "בני יעקב" שהם "מכחישים בחושן (דהיינו לא נוהגים בצדק כמתחייב מחושן המשפט שנושא הכהן הגדול) ולכן הם אבודים ומשולים לעיי-חורבות".

למרות שפענוח הכתובת חלקי ואינו חד משמעי ברור מהממצא הארכיאולוגי כי בעבר הירדן, סמוך לאזור הכניסה לארץ ישראל, חי מנהיג או נביא בעל שם זהה לנביא בלעם המוזכר בתורה כמי שביקש לקלל את עם ישראל לפני כניסתם לארץ.