על המקום- מוצא הערבות
בימי המקדש נהגו בכל יום מימי חול המועד סוכות להציב ענפי ערבה גדולים בצידי המזבח ולהקיפו וכך מתואר במשנה "מקום היה למטה מירושלים, ונקרא מוצא; יורדין לשם ומלקטין משם מורביות של ערבה, ובאים וזוקפין אותן על צידי המזבח, וראשיהם כפופים על גבי המזבח. תקעו והריעו ותקעו. בכל יום מקיפין את המזבח פעם אחת, ואומרין, "אנא ה' הושיעה נא", "אנא ה' הושיעה נא"; רבי יהודה אומר: "אני והוא הושיעה נא, אני והוא הושיעה נא". ואותו היום (ביום הושנא רבה) מקיפין את המזבח שבע פעמים".

הישוב מוצא מופיע בספר יהושע כעיר בגבול בין שבט יהודה לבנימין. הגמרא מזהה את מוצא עם קלונייא, דהיינו ישוב בו התיישבו חיילים רומאים שפרשו מהצבא. ב 1860 רכשה משפחת ילין כרם זיתים סמוך למעין ליד הכפר הערבי קולוניא על הדרך שהובילה מיפו לירושלים ובהמשך המקום הפך לאכסניא לעוברים בדרך (חאן דרכים). לאחר כ 30 שנה הוקמה המושבה החקלאית המבודדת מוצא אשר הותקפה וננטשה בפרעות תרפ"ט (1929) אך יושבה מחדש לאחר כשנה. כיום מוצא תחתית הינה שכונה של ירושלים על פניה אנחנו חולפים בנסיעה בכביש המהיר. כיום זכר למקדש אנו נוהגים בחיבוט ערבות ביום הושענא רבה אבל אי שם ליד המעין עדיין גדלות ערבות המממתינות לזקני בית הדין שיבואו ללקט מהן לעטר את המזבח...