"והנה מן היאור עולות שבע פרות..."
מצרים היא ברובה המוחלט מדבר שומם וכמעט לא יורדים בה גשמים. היא יכולה להתקיים רק בזכות נהר הנילוס, הוא היאור בתורה שהוא מקור המים ומקור הקרקע לחקלאות ולכן מרבית האוכלוסיה מתרכזת לאורכו בקילומטרים הסמוכים אליו.
מדובר בנהר השני באורכו בעולם, אורכו 6,655 ק"מ, מעט פחות מנהר האמזונס בדרום אמריקה. החקלאות במצרים התקיימה בזכות הסחף שהנהר היה משקיע בסביבתו, מידי שנה, לאחר גשמי הקיץ המרובים היורדים בהרי אתיופיה. בתנאים אלו ניתן לגדל בעיקר גידול אחד בשנה, חיטה, וכך הפכה מצרים לאסם התבואה של המזרח התיכון בעת העתיקה. התלות בהצפה השנתית גרמה להתפחות התרבות המצרית הכוללת שלטון מרכזי (שמירה על חלוקה צודקת של השדות והמים, לדוגמא איסוף כל התבואה על ידי יוסף) התפתחות של שיטות מדידה יעילות (גיאומטריה) והתפתחות הכתב (לטובת גביית מיסים). מרכזיותו של היאור באה לידי ביטוי בפסוק ביחזקאל המתאר את פרעה אשר אמר על עצמו "לִי יְאֹרִי וַאֲנִי עֲשִׂיתִנִי".
לאור דברים אלו ניתן להבין מדוע בחלום פרעה הפרות, המייצגות את הכלכלה במצרים, עולות מתוך היאור וכן מדוע בחלום השני בו מופיעות שיבולי החיטה, הגידול העיקרי בה. כיוון שהגידולים במצרים לא תלויים בגשמים מקומיים מצרים יכולה להיות "המשביר" אליו מגיעים בני יעקב בעקבות הרעב בארץ ישראל. כאשר יעקב מבקש לרכך את ליבו "האיש" המתנכל לבניו במצרים הוא שולח לו "מזמרת הארץ" פירות שלא מצויים במצרים כמו "בטנים ושקדים".