שברי הלוחות
מעשה חטא העגל אינו מופיע במקום המתאים לאחר מעמד הר סיני, דהיינו בפרשת יתרו.
מבחינה כרונולוגית מעמד הר סיני בו שמעו בני ישראל את עשרת הדברות התרחש בו' בסיון (פרק כ) ולאחר מכן משה עלה להר סיני לארבעים יום וירד ביז' בתמוז עם לוחות הברית אותם הוא שבר כתוצאה מחטא העגל (פרק לב).
לאחר ארבעים יום נוספים , בא' באלול, משה נדרש לעלות להר סיני, לכתוב את עשרת הדברות על גבי לוחות שניים ולרדת איתם בי' בתשרי (פרק לד).
יוצא אם כן שמתן תורה החל בו' בסיון, היה אמור להסתיים ביז' בתמוז אך בגלל חטא העגל הוא למעשה מסתיים בי' בתשרי, יום הכיפורים.
לאור זאת ניתן לענות על תמיהה גדולה, כיצד יתכן שחג השבועות המכונה בתפילה "חג מתן תורתינו" אינו מוזכר כך כלל בפסוקים? כיצד יתכן שאירוע כל כך חשוב כמעמד הר סיני לא זכה להיות מצויין בצורה מפורשת בין חגי ישראל? יתכן והסיבה לכך היא שהכוונה הראשונה שמתן תורה יתחיל בו' בסיון ויסתיים ביז' בתמוז לא התממשה. למעשה מתן תורה מסתיים רק לאחר המחילה וקבלת לוחות שניים ביום הכיפורים.
לדברי הגמרא (שבת פז ע"א) שבירת הלוחות היתה יוזמה של משה 'והסכים הקב"ה על ידו' וכן דרשו "אשר שיברת" יישר כוחך ששיברת.
מה השבח על שבירת הלוחות? על הלוחות הראשונים נאמר "לחת כתובים משני עבריהם מזה ומזה הם כתובים: והלחת מעשה אלהים הוא חרות על הלוחות". לעומתם הלוחות השניים הוכנו על ידי משה "פסל לך שני לחת אבנים כראשונים" ונכתבים על ידו "כתב לך את הדברים האלה...".
הלוחות הראשונים הם אלקיים ואילו השניים הם אנושיים. משה הבין שעם ישראל אינו ראוי ללוחות במעלתם האלקית. לוחות שכתובים משני עבריהם הם גושי אבן שהאור האלקי חודר בהם באופן מלא. לוחות כאלו אינם ראויים למי שהאור האלקי לא חדר באופן מלא לאישיותו, שאור זה אינו התוכן המרכזי של חייו.
את המשנה השגורה בפינו (מכות ג, יז) "רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות" אין לפרש רק במשמעות של זכיה בפרס אלא באופן עמוק יותר במשמעות של זיכוך.
התורה והמצוות מזככות את האדם, האור חודר בו כאור המשתקף מבעד לזכוכית. משה הבין כמחנך דגול שאסור שייווצר פער כל כך מהותי בין התביעה האלקית המיוצגת בלוחות הברית לבין המעמד האנושי של עם ישראל.
לאחר קבלת הלוחות השניים הם הונחו בארון הברית והם מייצגים את הברית בין העם לאלהיו.
לאחר חטא העגל התברר שמעלת ישראל אינה מאפשרת לו לקבל את התורה במדרגתה המוחלטת והברית נכרתה על לוחות מעשה ידי אדם, לוחות המייצגים את החולשה האנושית. עם זאת באותו ארון הברית הונחו גם שברי הלוחות (דב' י,ב), התביעה המוסרית למעלה העליונה לא פסקה ושברי הלוחות מזכירים לנו כי יש לנו את הפוטנציאל להיות ראויים להם.