פנחס- העמק שלנו
"צְלָפְחָד בֶּן חֵפֶר לֹא הָיוּ לוֹ בָּנִים כִּי אִם בָּנוֹת וְשֵׁם בְּנוֹת צְלָפְחָד מַחְלָה וְנֹעָה חָגְלָה מִלְכָּה וְתִרְצָה"
מה הקשר בין בנות צלפחד לאזור שלנו?
כאשר יהושע כובש את הארץ הוא כובש גם את "מֶלֶךְ תַּפּוּחַ אֶחָד מֶלֶךְ חֵפֶר אֶחָד".
מאוחר יותר בימי שלמה כאשר מונו 15 נציבים מקומיים בתחומי הממלכה, אחד מהם נקרא "בן חסד" אשר ישב "בָּאֲרֻבּוֹת לוֹ שֹׂכֹה וְכָל אֶרֶץ חֵפֶר".
מסתבר כי בעבר היתה עיר בשם חפר על שם משפחת חפר משבט מנשה.

נחלת שבט מנשה היתה הנחלההגדולה מכל השבטים, חצי מהשבט ישב בעבר הירדן המזרחי וחציו בעברו המערבי.

בצד המערבי נחלת מנשה השתרעה על כל מרכז הארץ מבית שאן ומגידו בצפון עד הירקון בדרום, מהים במערב ועד הירדן.

בשנות ה 30 נרכשו אדמות "ואדי חווארית" ובאותה תקופה הוצע לזהות את "תל איפשר" הסמוך לכפר ויתקין כ"תל חפר". מדובר בתל גדול שהיה מיושב בתקופות קדומות, סמוך לנחל אלכסנדר ולדרך המובילה צפונה (כביש 4 של היום).
בעקבות הזיהוי הזה המושב חוגלה, הנמצא מדרום לחדרה ונוסד באותם ימים, זכה לשם של אחת מבנות המשפחה.
כיום הערכה היא כי העיר חפר היתה באזור עמק דותן ולא בעמק חפר אבל השם דבק בעמק שלנו, הוא "עמק חפר".

מטות- גד בעטרות
הפרשה מספרת כי שניים וחצי השבטים התנחלו בעבר הירדן המזרח "וַיֹּאמְרוּ אִם מָצָאנוּ חֵן בְּעֵינֶיךָ יֻתַּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לַעֲבָדֶיךָ לַאֲחֻזָּה אַל תַּעֲבִרֵנוּ אֶת הַיַּרְדֵּן". לפני כמעט 150 שנה נמצאה בכפר דיבאן שבירדן (היא דיבון המופיעה בפרשה) אבן בזלת שחורה בגובה מטר עליה כתובת שנכתבה על ידי מישע שהיה מלך מואב לפני כ 2800 שנה. בכתובת, הכתובה בכתב עברי קדום ומכילה 34 שורות, מספר מישע כי עמרי מלך ישראל שיעבד את מואב אבל לאחר מכן מישע מרד בממלכת ישראל. המסופר בכתובת תואם את מה שנאמר בספר מלכים "וּמֵישַׁע מֶלֶךְ מוֹאָב הָיָה נֹקֵד וְהֵשִׁיב לְמֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל מֵאָה אֶלֶף כָּרִים וּמֵאָה אֶלֶף אֵילִים צָמֶר: וַיְהִי כְּמוֹת אַחְאָב וַיִּפְשַׁע מֶלֶךְ מוֹאָב בְּמֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל".
התאמה נוספת ביו הכתובת לתורה ניתן למצא בפרשתנו בה מסופר "וַיִּבְנוּ בְנֵי גָד אֶת דִּיבֹן וְאֶת עֲטָרֹת וְאֵת עֲרֹעֵר: וְאֶת עַטְרֹת שׁוֹפָן וְאֶת יַעְזֵר וְיָגְבֳּהָה" ואילו בכתובת נאמר "וְאִש גָד יָשַב בְּאֶרֶץ עֲטָרֹת מֵעֹלָם".
לכתובת חשיבות מרובה במחקר הארכיאולוגי בכך שמהווה עדות ראשונה מחוץ לתנ"ך המאמתת את המסופר בו. כיום כתובת מישע נמצאת במוזיאון הלובר בפריז כך שמי שמגיע לפריז במקרה מוזמן לראות אותה...

דברים- הר אחד הרבה שמות
"צִידֹנִים יִקְרְאוּ לְחֶרְמוֹן שִׂרְיֹן וְהָאֱמֹרִי יִקְרְאוּ לוֹ שְׂנִיר"
הר גבוה (ג'בל בערבית) מהווה גבול טבעי, כיום רכס החרמון מציין גבול מדיני בין שלש מדינות, ישראל, סוריה ולבנון. גם בעת הקדומה ישבו למרגלותיו כמה עמים כאשר כל עם העניק לו שם אחר.
השם חרמון, מלשון חרם, מרמז שייחסו לו קדושה, וכבר למדנו במשנה (עבודה זרה ג) "כל מקום שאתה מוצא הר גבוה וגבעה נשאה ועץ רענן דע שיש שם עבודה זרה". ואמנם בספר שופטים נאמר שהעם החיוי "יֹשֵׁב הַר הַלְּבָנוֹן מֵהַר בַּעַל חֶרְמוֹן, עַד לְבוֹא חֲמָת" דהיינו על ההר היה מקדש לאל הכנעני שנקרא בעל.
לפי תרגום יונתן משמעות השם "שיריון" היא "הר שמשיר פירותיו". השם שניר רומז לשלג המייחד את החרמון כפי שמתרגם אונקלוס "ואמוראי קרי ליה טור תלגה" דהיינו הר השלג. רש"י בעקבותיו מסביר שבלשון אשכנז "שניר הוא שלג" והיום באנגלית SNOW. בפרשה הבאה נקרא כי לחרמון יש שם נוסף "הַר שִׂיאֹן הוּא חֶרְמוֹן", שיאון מלשון גובה, שיא.
בערבית ההר נקרא ג'בל א-שיח', ההר הישיש בעל השיער הלבן. גם רחל המשוררת בשירה "כינרת" דמיינה כך את החרמון "בבדידות קורנת נם חרמון הסבא, וצינה נושבת מפסגת הצחור".

ואתחנן- אחדות וקדושה
בחמישה עשר באב אנו מציינים את סיומה של מלחמת האחים בין שבט בנימין לשאר השבטים בימי השופטים, לפני היות מלך בישראל. המלחמה החלה בעקבות ההתנהגות המכוערת והאכזרית של תושבי גבעה כלפי אורחים משבט אחר (פירוט בספר שופטים בפרקים יט עד כא) והסתיימה במותם של 65 אלף איש. כיוון שהשבטים שנלחמו בבנימין נשבעו שלא ישיאו להם בנותיהם היה חשש ששבט בנימין יצא מכלל ישראל. הפתרון היה לאפשר לבחורי בנימין לחטוף להם בנות מהישוב שילה שם הן נהגו מידי שנה לחגוג בריקודים בכרמים, כנראה בחגיגת הבציר.
שילה לא רק היה מרכז של ריקודים אלא מרכז הקדושה של עם ישראל לאחר 14 שנות כיבוש והתנחלות. בפרשה הבאה התורה מצווה להקריב את הקורבנות במקום אחד "כִּי לֹא בָאתֶם עַד עָתָּה אֶל הַמְּנוּחָה וְאֶל הַנַּחֲלָה אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ ", חכמים דרשו כי המנוחה היא שילה והנחלה היא ירושלים. קדושת שילה היא דרגת ביניים בין המשכן במדבר למקדש ירושלים. קדושת שילה זמנית ואילו קדושת ירושלים היא עולמית.
שרידי שילה נמצאים בשומרון בנחלת אפרים, סמוך לכפר ערבי סילון שמשמר את השם הקדום של המקום. בחפירות במקום נמצאו שרידי ישוב מתקופת המקרא כולל שכבת שריפה המעידה על חורבן המקום (על ידי הפלשתים בימי עלי הכהן). את שרידי המשכן עצמו כנראה לא נמצא שכנראה לא היה מבנה מפואר כנאמר במשנה (זבחים יד) "לא היה שם תקרה אלא בית של אבנים מלמטן ויריעות מלמעלן". עם זאת כדאי לבקר במקום בעקבות זקן אחד שסיפר לר' יהושע בן קרחה "פעם אחת הלכתי לשילה, והרחתי ריח קטורת מבין כותליה" (יומא לט ע"ב).