"ואחרי כן קבר אברהם את שרה אשתו אל מערת שדה המכפלה עלפני ממרא היא חברון בארץ כנען" 
מערת המכפלה היא המקום הראשון שנקנה לעם ישראל בארץ ישראל, אחת משלשת יסודות קניין הארץ: "שלשה מקומות אין אומות העולם יכולים להונות את ישראל ולומר "גזולים הם בידכם"; ואלו הם: מערת המכפלה, הר הבית, וקבורתו של יוסף, ששלשתם ניקנו בכסף מלא" (בראשית רבה ע"ט).
כל מי שמבקר כיום במערת המכפלה מכיר את המבנה ובתוכו אולמות התפילה הנפרדים ליהודים ולמוסלמים. מדובר במבנה ענק אשר ייחודו בכך שהוא נבנה עוד בזמן שבית המקדש היה קיים (יתכן ביוזמת המלך הורדוס, הבנאי הגדול) ומאז נשמר בצורתו הנוכחית. גישת יהודים למקום נאסרה על ידי השלטון המוסלמי, למעלה מ 700 שנה, עד לשחרורה של חברון במלחמת ששת הימים.
בימי האבות (תקופת הברונזה התיכונה, לפני כ 3800 שנה) העיר חברון היתה במקום שנקרא כיום "תל רומיידה". כמו כל מתחם קבורה גם אזור מערת המכפלה היה מחוץ לעיר, באזור שאינו מיושב, ב"קצה שדהו" של עפרון החיתי. למעשה לב האתר סמוי מן העין ונמצא במפלס תת קרקעי שלא ניתן לבקר בו כיום. מבדיקות שנעשו לאחר שחרור חברון מסתבר כי מתחת למבנה קיים מתחם קבורה המורכב משתי מערות ("מערת מכפלה") המחוברות זו לזו במעבר צר. שתי המערות מלאות כיום כמעט עד מלוא גבהן בעפר, המכסה את הקברים הקדומים. בגלל רגישות המקום וחשיבותו הן לעולם היהודי והן בעבור המוסלמים מעולם לא בוצעה במקום חפירה ארכיאולוגית. בבדיקה שטחית של מילוי העפר נמצאו שרידי קבורה מימי מלכי יהודה (לפני כ 2900 שנה) ולכן נראה כי המקום המשיך לשמש לקבורה במשך תקופה ארוכה.